תורה בתהילים קיט ובמדרש

תהילים קיט הוא מזמור ידוע מאוד. הוא מסודר לפי אותיות האלף-בית, כשלכל אות מוקדשים שמונה פסוקים, וסך הכול – 176 פסוקים, המזמור הארוך ביותר. בקהילות ישראל נהוג לומר פסוקים ממנו על קבר המת, מהאותיות היוצרות את שמו. ומאפיין בולט שלו – הוא מדבר בכל פסוק שלו על התורה, ומכנה אותה בשמות שונים. מכיוון שרעיון כזה הוא מאוחר, אני חושב שהמזמור מאוחר, ושייך לתקופת בית שני.
הנה למשל שמות התורה המופיעים באות למ"ד –

תהילים קיט –
(צא) לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.

(צב) לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

(צג) לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי.

(צד) לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.

(צה) לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן.

(צו) לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד.

*

כמו כן, יש מדרש יפה, מבין רבים, על מעלתה של תורה, אביא את חלקו הגדול –

איכה רבה, פתיחתה ב –

ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ברבי יצחק אמר: מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודת כוכבים, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ולא ויתר על מאסה של תורה. שנאמר: "על מה אבדה הארץ?" על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן, אלא "על עזבם את תורתי".

ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי: כתיב: (ירמיהו טז יא): "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו". הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירן למוטב.

רב הונא אמר: למוד תורה אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

אמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה".

שמואל תני לה בשם ר' שמואל בר אמי: אימתי המלכות גוזרת גזרה, וגזירתה מצלחת? בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ. הדא הוא דכתיב: (דניאל ח יב): "וצבא תנתן על התמיד בפשע":

אין צבא אלא מלכיות, שנאמר: (ישעיהו כד): "יפקוד ה' על צבא המרום במרום…".

התמיד אלו ישראל, דכתיב: (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה".

בפשע – בפשעה של תורה,

כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ, המלכות היא גוזרת ומצלחת. שנאמר (דניאל ח יב): "ותשלך אמת ארצה".

ואין אמת אלא תורה, שנאמר: (משלי כג): "אמת קנה ואל תמכור".

אם השלכת דברי תורה לארץ מיד הצליחה המלכות.

הדא הוא דכתיב: (דניאל ח יב): "ועשתה והצליחה".

אמר רבי יהודה בן פזי: (הושע ח ג): "זנח ישראל טוב – אויב ירדפו".

ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד): "כי לקח טוב נתתי לכם…"

אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין לאומות העולם, כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי.

אמרו להם: יכולין אנו להזדווג לאומה זו?אמרו להם: לכו וחזרו על בתי כנסיות שלהם, אם התינוקות מצפצפין בקולן אי אתם יכולין להם, ואם לאו אתם יכולין להם. שכן הבטיחם אביהם ואמר להם: (בראשית כז כב): "הקול קול יעקב והידים ידי עשו":כל זמן שקולו של יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הידים ידי עשו.וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות, הידים ידי עשו.

וכן הוא אומר: (ישעיהו ה כד): "לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה". וכי יש קש אוכל אש? והלא דרכה של אש אוכלת קש, ואת אומר "לכן כאכול קש, לשון אש"?! אלא:

קש זה ביתו של עשו, שנאמר: (עובדיה א): "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש".

לשון אש זה ביתו של יעקב,

וחשש להבה ירפה זה ביתו של יוסף,

שרשם כמק יהיה, אלו האבות שהם שרשיהם של ישראל,

ופרחם כאבק יעלה אלו השבטים שהם פרחיהם של ישראל.

מפני מה? (ישעיהו ה כד): "… כי מאסו את תורת ידוד צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו". אמר רבי יודן:

כי מאסו את תורת ה' צבאות – זו תורה שבכתב,

ואת אמרות קדוש ישראל נאצו – זו תורה שבעל פה.

וכיון שהשליכו דברי תורה לארץ, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.

[ב] (ירמיהו ט טז): "כה אמר ה' צבאות: התבוננו וקראו למקוננות…"