בהקשר הזה יש כמה פסוקים שאפשר להביא, כגון 'ולא יחצו עוד לשתי ממלכות', 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ועוד, פסוקים המורים על אחדות העם, או על פיצולו. אך את הפסוקים האלה כבר הבאתי בעבר ודנתי בהם.
לכן עכשיו אעסוק בדבר האחר – השנאה. נראה שלאנשים יש שנאה רבה בלב, הן בימין והן בשמאל. השנאה הלא רציונלית לנתניהו – עליה כתב הרב חיים נבון היום – היא רק סימפטום לשנאה התהומית היושבת בלבבות. אותי הדבר מתמיה – מה רע כל-כך לאנשים? הם חיים ברווחה כלכלית שלא הייתה כמוה מעולם, במדינה ריבונית שהיא חלום הדורות, אם כך מדוע הם כל-כך שונאים?
התשובה היא, כנראה, ששנאה היא תכונה של הנפש, אשר אינה קשורה למצב האובייקטיבי. לכן, אם רוצים לתקן, אולי כדאי להתחיל בנקודה זו.
*
מילה אחרת לשנאה היא משטמה, משורש שט"ם, אחי השורש שט"ן. עשיו, למשל, שטם את יעקב על הברכה שקיבל. אך הנה הופעה נוספת שלה –
בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה.
הושע ט, ז.
של מי המשטמה? כאן חלוקות הדעות.
לפי רש"י, האל שונא מעשי ישראל –
הפקודה – שיפקדו עונותיכם.
השלום – תושלמת חובין.
אויל הנביא – אף מנביאי אמת שלהם יהיו אוילים כגון חנניה בן עזור (ירמיהו כ״ח:א׳) שתחלתו נביא אמת היה.
ורבה משטמה – שהקב״ה שונא מעשיכ׳.
ולפי אבן עזרא, איש שונא את רעהו –
באו ימי השלום – שישלם לכם השם שהייתם אומרים על נביא השם שהוא אויל, ואיש אשר רוח השם בו הוא משגע, על רב עונך ורב המשטמה, שיש בלב כל אחד.
ואולי נאמר – מתי האל שונא את מעשיכם? כאשר איש שונא את רעהו.
ואחרי הכול, ברכות והצלחה לממשלה החדשה.
הפסוק היומי 