בין מקווה לתקווה

היום אמורה להיות מושבעת הממשלה החדשה, שהרבה תולים בה תקוות רבות. ובמקום כלשהו ראיתי שמביאים את הכתוב הזה –

ירמיה יד –
ח מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן. ט לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהוָה וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל תַּנִּחֵנוּ.   

מקווה ישראל הוא ה'.
ומקווה – לפי רש"י – תוחלת, ולפי מצודות – מלשון תקווה, והעניין אחד.

אבל מלבי"ם כהרגלו מבחין –
מקוה – יש הבדל בינו ובין תקוה, שמקוה היא שע״י יקוו לאיזה דבר שכן הוראת השמות שמ״ם בראשם, ותקוה הוא שם המופשט של התקוה בעצמה.

ובאמת, יש לשאול, האם תקוותם של המקווים עכשיו היא לאיזשהו דבר קונקרטי, או שזו פשוט תקווה לשם עצמה? האם היא מקווה או תקווה, לפי ההבחנה של מלבי"ם?

*

ומצודות מבאר את הפסוק כך –
מקוה ישראל – אתה תקותם של ישראל כי לך יקוו ואתה הוא המושיע בעת בוא צרה למה עתה תהיה כגר בארץ שאינו חושש בטובת הארץ כי כמו כן אינך חושש על רעבון הארץ.

נטה ללון – הנוטה ללון במלון שאינו חושש בטובתה וכפל הדבר במ״ש.

*

לבסוף נזכיר כי 'אורח נטה ללון' הוא גם שם של ספר של עגנון, וכי מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הוא בית הספר החקלאי והישוב העברי הראשון בארץ ישראל.