עבדות וחירות

עבדות וחירות.

אתמול בלילה שמעתי הרצאה של תומר פרסיקו ב'לילה של פילוסופיה' על תפיסת העבדות ביהדות ובנצרות, ולאורך ההיסטוריה.
בקצרה – היהדות תפסה בן-חורין רק מי שהיה שייך לממסד הרבני, אשר קובע את החוקים. היטב ניסח זאת רבי יהודה הלוי, שאמר בשירו – 'עבד ה' הוא לבדו חופשי'.
בנצרות, לעומת זאת, החירות הפכה לעניין פנימי, והיטיב לנסח זאת ישוע, שאמר – 'תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים', כלומר – הוא כלל לא התעניין בסדרי השלטון. וכן הדת הפכה בעיקר לדבר המסור בעיקר ללב.
אבל, צריך להעיר, גם הנצרות, כמו גם היהדות, לא ביטלה את מוסד העבדות. ההפך – במקום כלשהו בברית החדשה נאמר, כי בן החורין ישאר בן חורין, והעבד ישאר עבד, כי העיקר זו האמונה.
מתי בא השינוי ביחס לעבדות? רק על עליית הנאורות, על כל המשתמע ממנה – כינון סובייקט ריבוני, המתבסס על התבונה.
אבל גם ההוגים האלה של הנאורות, יש לציין, באו מהרקע הנוצרי (למעט שפינוזה אולי), כך שניתן לשער שהם הושפעו מהרעיון של החירות הפנימית, מורשת הנצרות. זה נכון. אבל הם פיתחו אותו לכיוון חדש, וכללו גם את המדינה כאחראית על החירות.
כך כתב לוק, ברעיון חשוב, כי על השלטון לשמור על חירויות האזרח, זה תפקידו. ומכאן קצרה הדרך לעקרונות החירות של הכרזת העצמאות האמריקאית, וממנה והלאה.
עד כאן הרצאתו.

אבל האם באמת מתקיים עיקרון החירות הזה? הרי מולו עומדים עקרונות הביטחון, והמדינה מפעילה מנגנונים אדירים בניסיונה לשמור על הביטחון, חלקם כשרים ומקובלים, וחלקם לא כל-כך.
אם כך, יש לשאול, האם האדם בחברה המערבית היום הוא אכן אדם חופשי? לי נראה שלא לגמרי.

מבחינת התנ"ך – כבר העליתי בעבר כמה פעמים פסוקים המתייחסים לסוגיה זו. באופן כללי, גם התנ"ך וגם הברית החדשה וגם חז"ל, ממליצים להיכנע לשלטונות. אף כי, יש לציין, בברית החדשה הדרישה הזו יותר חד-משמעית, ובכתובים ובהיסטוריה היהודית הם נכונים רק עד גבול מסוים, אך משעה שהשלטון פועל נגד תורת ישראל במופגן – יש להילחם בו. כך עשו החשמונאים בתקופת גזרות אנטיוכוס, וכך עשו בזמן חורבן הבית השני, וכן בימי המרד הגדול של בר-כוכבא. איני בטוח שבכל המקרים ההתנגדות הייתה מוצדקת, ובאמת בשניים מהמקרים שציינתי התוצאות היו עגומות, אך מכאן רואים בבירור שהנטייה היא לא לקבל כל שלטון, אלא להילחם בו כשצריך, גם אם הדבר חסר סיכוי. וכן אין צורך לציין את כל הרוגי-המלכות לאורך ההיסטוריה, שבחרו למות ולא לעבור על דתם.

לבסוף, מחשבה אחת שעלתה אצלי – אולי בישראל רעיון החירות נקלט אחרת מאשר בשאר העולם המערבי, שכן ישראל יהודית, ושאר העולם המערבי – נוצרי בעיקרו. אז נכון שאלה כמו אלה מתבססים על רעיונות החירות של הנאורות, אבל אולי למדינות המערב הן יותר טבעיות, בגלל הרקע הנוצרי שלהן, בעוד לישראל היהודית הן פחות טבעיות, משום שהאתוס שלה שונה, כפי שהראיתי.
נקודה למחשבה.

תגובה אחת בנושא “עבדות וחירות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s