שנאה תעורר מדנים


השבוע רוצים לעשות מצעד דגלים בירושלים, אף כי יודעים שזה עשוי להצית את השטח שוב. למה זה טוב?
בהקשר הזה עולות לי כמה אמרות-כנף, למשל – לפעמים עדיף להיות חכם מלהיות צודק.
גם איני מבין מה עניין המצעד הזה, שהרי יום ירושלים עבר כבר. וגם סיסמתו אינה ברורה לי – לאחד את ירושלים לעד. וכי היא אינה מאוחדת כבר, לפחות על הנייר? עולה חשד כבד שכל המצעד הזה אורגן משיקולים פוליטיים, בהקשר של הקמת הממשלה.
מאידך, אומרים, הרי יש עוד מצעד – מצעד הגאווה, וגם הוא מצעד נפיץ מאוד, ובכל זאת אנו מתעקשים על קיומו.
אך, ראשית, לכך יש אמרה אחרת – לא חרבה ירושלים, אלא על שדנו דנה דין תורה. כלומר, הלכו לפי החוק היבש. ושנית, אין הדברים דומים. כאן הצועדים מסכנים את עצמם, וכאן הצועדים מסכנים אחרים, ובסיכון שהוא חמור בהרבה.
אבל גם אם בכל זאת רוצים לקיימו, מדוע לא בתווי נוח יותר, כזה שלא עושה דווקא ולהכעיס? וביחס לכך אביא פסוק –

משלי י יב: "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים, וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה."

תרגום מצודות: השנאה שיש לאדם על מי, היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל; אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע, לבל יקפיד אף על דבר קשה.

אז בואו לא נעורר מדנים סתם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s