יחי המלך!

יצחק בוז'י הרצוג נבחר לנשיא, ברכות. ובישראל קיים מנהג מוזר, שבהשבעת הנשיא אומרים חברי הכנסת – 'יחי, יחי, יחי', כמו היה זה בן מלוכה.
ובאמת, הקריאה 'יחי' באה בתנ"ך ביחס למלך. וכשם שהמלכות עוברת מאב לבן, כך גם הרצוג הוא בעל שושלת מלכותית – הוא בנו של חיים הרצוג, נשיאה השישי של מדינת ישראל, ונכדו של יצחק הלוי הרצוג, שהיה הרב הראשי של המדינה. כנראה עד היום קשר דם הוא דבר משפיע.

בכל אופן, אלה המלכים בתנ"ך שמוזכר שאמרו עליהם 'יחי המלך' –

שאול –
שמואל א י, כד
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כׇּל הָעָם הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְהוָה כִּי אֵין כָּמֹהוּ בְּכׇל הָעָם וַיָּרִעוּ כׇל הָעָם וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ

אבשלום –
שמואל ב טז, טז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ

אדוניהו –
מלכים א א, כה
כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכׇל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ

דוד –
מלכים א א, לא
וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם

שלמה –
מלכים א א, לד
וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

ושוב –
מלכים א א, לט
וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כׇּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה

יואש –
מלכים ב יא, יב
וַיּוֹצִא אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ וַיַּכּוּ כָף וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ

וכן כאן יואש –
דברי הימים ב כג, יא
וַיּוֹצִיאוּ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנוּ עָלָיו אֶת הַנֵּזֶר וְאֶת הָעֵדוּת וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ וַיִּמְשָׁחֻהוּ יְהוֹיָדָע וּבָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ

*

כן הייתה קיימת הברכה 'המלך לעולם יחיה', כמו למשל בדברי נחמיה –

וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ הַמֶּלֶךְ לְעֹולָם יִחְיֶה מַדּוּעַ לֹא־יֵרְעוּ פָנַי אֲשֶׁר הָעִיר בֵּית־קִבְרֹות אֲבֹתַי חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ׃
נחמיה ב, ג.

כנראה יש להבינה כברכה פשוטה לאריכות ימים, בדומה למה שאנחנו אומרים היום 'עד ומאה ועשרים', אך נשמע כאן גם הד לחיי נצח, לדעתי, באופן המתאים לזיהויו של המלך כאל בתרבויות שונות.

גם בדניאל מופיע ביטוי דומה
–

וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא (לעבדיך) לְעַבְדָךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא.
דניאל ב, ז.