פרשת הנה ישכיל עבדי, ישעיה נב-נג

ישעיה נב, יג – נג, יב הוא קטע חשוב מאוד אצל הנוצרים. בעבר כתבתי עליו מספר פעמים. להלן אביא את הפסוקים בפירוש קל מאוד, ואז אוסיף מדברי הפרשנים.

ישעיה נב –
(יג) הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד.

עבד ה' בעתיד יצליח ויחכם.

(יד) כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים כֵּן מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהוּ וְתֹאֲרוֹ מִבְּנֵי אָדָם.

אך תחילה היה במצב בזוי, עד שהשתוממו עליו.

(טו) כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ.

ושוב בעתיד – יוכיח עמים רבים וידהים אותם.

ישעיהו נג

(א) מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל מִי נִגְלָתָה.

מי שהיה יכול להאמין בכך?

(ב) וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה לֹא תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ וְלֹא מַרְאֶה וְנֶחְמְדֵהוּ.

עלה כצמח צעיר במדבר, בלי הרבה סיכוי. ונחמדהו – ולא נחמדהו, או שבכל זאת נחמדהו.

(ג) נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ.

מצב שפלותו – בזוי, סובל ולא נחשב.

(ד) אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.

אבל בעצם נשא חטא הרבים.

(ה) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ.

שוב, נשא חטא הרבים. בחבורתו – בחבורה שקיבל מידינו הרגשנו נרפאים. וכך סבלו ישראל מידי הגויים בכל הגלות הארוכה.

(ו) כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ.

הרבים תעו וטעו, והוא הצודק סבל.

(ז) נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו.

לחצו אותו וגזלו אותו, אך הוא לא דיבר ולא התנגד. וגם זה קרה ליהודים בגולה.

(ח) מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ.

פירוש אחד – נעדר ממנו משפט הוגן, עד שנכרת. ופסוק קשה. מעוצר – ממעצר, או משלטון, כמו יורש עצר.

(ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו.

נקבר עם רשעים. עשיר – יש אומרים רשע.

(י) וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ יְהוָה בְּיָדוֹ יִצְלָח.

עינויו היה חפץ ה'. אם יסכים לסבול בעד הרבים – יקבל את הגמול האמור, צאצאים ואריכות ימים.

(יא) מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה יִשְׂבָּע בְּדַעְתּוֹ יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים וַעֲו‍ֹנֹתָם הוּא יִסְבֹּל.

הוא יחכם ויצדק.

(יב) לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ.

יקבל גמול של שלל מאת ה'. וכאן נוסף שגם נחשב לפושע, אף שהיה צדיק.

*

לדחיית הפרשנות הנוצרית ראו –

אבן עזרא –
הנה ישכיל עבדי – זאת הפרשה קשה מאד. אמרו תועי רוח שהוא רמז לאלהיהם, ויפרשו עבדי הגוף, וזה לא יתכן, כי הגוף לא ישכיל ואפי׳ כשאדם חי, ועוד מה טעם יראה זרע (יאריך ימים) (ישעיהו נ״ג:י׳), והוא לא היה לו בן, ועוד יאריך ימים ולא היה כן, ועוד ואת עצומים יחלק שלל (ישעיהו נ״ג:י״ב), והראיה גמורה כי למעלה, כי הולך לפניכם י״י (ישעיהו נ״ב:י״ב), והם ישראל, ואחר כך רני עקרה (ישעיהו נ״ד:א׳), והיא כנסת ישראל.

וכן אברבנאל כותב על כך באריכות, אך לא אביא את דבריו.

וכן שד"ל כותב דברים מעניינים –
(הקדמה)
פרקים נ״ב:י״ג – נ״ו:ח׳ – הפזור האחרון, צרות הגלות, והגאולה העתידה.

(יג) הנה ישכיל עבדי – מכאן עד סוף סימן נ״ג נבואה אחת היא, מציירת עבד ה׳ מדוכה בכל מיני יסורים, ואחר כך עולה ומתנשא בהצלחה ובכבוד גדול.

והנה כבר ראינו בשאר מקומות בנבואות האלה כי עבד ה׳ הוא כנוי לישראל, וכמו שאמר בפירוש ואתה ישראל עבדי (ישעיהו מ״א:ח׳), ואמר לך עבדי אתה (שם ט׳), ועתה שמע יעקב עבדי (מ״ד:א׳), אל תירא עבדי יעקב (שם ב׳), וישראל כי עבדי אתה (שם כ״א), למען עבדי יעקב (ישעיהו מ״ה:ד׳), וכן כאן נראין הדברים כי על ישראל מדבר, ומזכיר שפלותם בגלות, וגדלותם בגאולה, ועל הדרך הזה פירשו הפרשה הזאת רש״י וראב״ע ור׳ יוסף קמחי (בספר הגלוי), והרמב״ן ורד״ק ודון יצחק {אברבנאל} (בראשון משני הפנים), ומן הנוצרים Döderlein ואחריו Carl Georg Schuster, Eckermann, Eichhorn, Telge, ורוזנמילר, וכבר בימי התנאים היו ישראל מפרשים הפרשה הזאת על הדרך הזה, כמו שהעיד Origenes. אמנם הנוצרים פירשוה לפי דרכם, וכבר השיבו עליהם ראב״ע ודון יצחק {אברבנאל} ורוזנמילר וגיזניוס. ורוזנמילר בנעוריו, ואחריו גיזניוס פירשו הפרשה על הנביאים (וקרוב לזה Paulus על הכשרים שבישראל), וכבר חזר בו רוזנמילר מפירוש זה, מפני קצת לשונות שלא יצדקו עליהם, וכבר הזכרתי {שד״ל ישעיהו מ״ט:ז׳} כי לא היו הנביאים קהל בפני עצמו, שיתכן להזכירם בשם כולל עבדי, גם לא מצאנו בכל מקום שיאמר לשון זה בפירוש על כלל הנביאים, כי מה שאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים {ישעיהו מ״ד:כ״ו}. אין עבדו על להקת הנביאים, כי אם על כל נביא ונביא שהיה בכל הדורות. וראב״ע בסוף הסימן אמר כי לדעתו הנביא דבֵר על עצמו.

ויונתן והכורם פירשו על מלך המשיח, ורבנו סעדיה, ואחריו Grotius על ירמיה הנביא, Augusti על עזיה מלך יהודה, Bahrdt et Kongnenburg על חזקיה, דון יצחק {אברבנאל} בשני מן הפנים על יאשיה, Voltaire et Stäudlin על ישעיהו הנביא, ור׳ אליעזר אשכנזי בעל מעשי ה׳ פירש הפרשה הזאת על איוב.

והנני מפרש הפרשה על ישראל בגלות, אמנם הנני רואה כי לא יצדקו הדברים על ישראל בגלות בבל, אלא עלינו בגלות הזאת, וכן נראה לי כי הנבואות אשר מכאן ואילך אינן על גאולת בבל, אלא על הגאולה העתידה. והנה כמו שהקדים למעלה ייעוד גלות בבל (ל״ט:ו׳-ז׳) והמשיך אחריו נבואות רבות על גאולת בבל, כן הקדים כאן ציור ישראל בגלות הזאת, והמשיך אחריו נבואות הרבה על הגאולה העתידה.

*

לעניין ההערכה – אין ספק שמדובר כאן על יחיד הסובל עבור הרבים, וזה מתאים לפירוש הנוצרי. אך הרבה פרטים לא מתאימים לתיאור חיי ישוע, וחלק מהדברים נזכרו לעיל בדברי הפרשנים. למשל, כאן נאמר 'יראה זרע, יאריך ימים', ואילו לישוע לא היו ילדים ומת צעיר. אמנם, עונים הם, זרעו הם תלמידיו וכיוב', אבל אלה תירוצים דחוקים. גם האמור 'ויתן את רשעים קברו ואת עשיר במותו' לא התגשם, בעצם. אמנם בברית החדשה נעשה ניסיון למלא נבואה זו, אך הדבר נעשה בצורה מגושמת. נאמר שנתלה ליד שני פושעים, ושעשיר אחד, יוסף הרמתי, קנה לו קבר, אך קשה להניח שלכך התכוון ישעיה בפסוק קשה זה.

מצד שני, גם הפירוש על ישראל לא לגמרי מתיישב. אמנם התיאור מתאים בפרטים רבים, כי אכן עם ישראל סבל רבות בגלות, ולבסוף גם חזר לארצו והשתקם, אבל גם כאן הרבה פרטים לא מתאימים, ובראשם – שכל הקטע מדבר ביחיד. אין המדובר רק על הכינוי 'עבדי', שאכן מיוחס הרבה לעם ישראל, אלא ביטויים כמו – מושחת מאיש מראהו,  איש מכאובות,  וכן כל הקטע, שמדבר על יחיד.

לכן נראה לי שצדקו הפרשנים היהודים הקדומים, לפני רש"י, שכנראה נדרש להתפלמס עם הנצרות, שפרשו את הקטע כמיוחס למשיח העתידי.

כך למשל –
מדרש תנחומא, תולדות –

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (תהלים קכא, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר (זכריה ד, ז), זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד (ישעיה נב, יג). יָרוּם מֵאַבְרָהָם, וְנִשָּׂא מִיִּצְחָק, וְגָבַהּ מִיַּעֲקֹב. יָרוּם מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' (בראשית חד, כב). וְנִשָּׂא מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְגָבַהּ מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַבֹּתֶם מְלֵאֹת עֵינַיִם (יחזקאל א, יח). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s