להשמיד להרוג ולאבד

עכשיו כשתופי המלחמה שככו, אפשר להסתכל אחורה ולשאול – מה היה לנו פה?
כאמור, התופים רעמו, ועימם דיבורי ההרס – את עזה יש לשטח, נתנו להם מכה קשה שלא ישכחו, וכמובן – החזרנו אותם שנים רבות אחורה – ביטוי שחוזר בכל סבב לחימה. אלה רק דוגמאות. באולפנים התבטאו הדוברים עם ביטויי תוקפנות, אם פוליטיקאים, אם חיילים, אם פרשנים, וקול אחר כמעט שלא נשמע.
בעיניי זו כסילות, כסילות ורוע. מה ייתן לכם הרס של מקום? והאם לא חיים שם אנשים? וזה בלי שאני נכנס עכשיו לפתרונות אפשריים.
בהקשר הזה יש פסוק אחד שבעיניי מבטא יפה את הלך הרוח הזה, ותסלחו לי על ההשוואה, אבל מדובר בדברי המן אלה –

וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז.
אסתר ג, יג.

מדוע נדרשת החזרה הזו – גם להשמיד, גם להרוג וגם לאבד, שנראים כדבר אחד?
אלא שלדעתי ניכר פה הלך-הרוח של המן ושנאתו העזה.
ועתה אני רואה שניתן להוסיף – 'מנער ועד זקן, טף ונשים' – וגם זה התקיים בעזה, לצערנו.

*

ובעניין המפרשים המסורתיים – לא ראיתי שהם נדרשים לכך, אפילו לא המלבי"ם, שרגיל להבחין בין מילים דומות. רק אבן עזרא מבחין –

להשמיד – שם כלל.

להרג – שם פרט ולזכרים ולנקבות כלל.

ומלת לאבד על הבנים להכרית הזכר.

*

לעומת זאת, לירמיה נאמר בחזון ההקדשה שלו –

רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.
ירמיה א, י.

הנה, גם ביטויי הרס יש כאן, אבל גם ביטויי בנייה. ואמנם רבים ביטויי ההרס מביטויי הבנייה – כשם שהקללות שבתורה רבות על הברכות, בשני הפרקים המוקדשים לכך. ואמנם, אצל ירמיה, וכן אצל כל הנביאים, יש גם נבואות תוכחה וזעם, אך גם נבואות נחמה.