עיונים בברית החדשה – רוח הקודש

עיונים בברית החדשה – רוח הקודש
כידוע, הנוצרים מאמינים בשילוש הקדוש, הכולל את האב, הבן ורוח הקודש. בנוגע לרוח הקודש זו כבר הבאתי את הפסוקים המאיימים –

מתי יב –
ישוע נגד בעל־זבול
כב אָז הוּבָא אֵלָיו אִישׁ‮¹ אֲחוּז שֵׁד וְהוּא עִוֵּר וְאִלֵּם. יֵשׁוּעַ רִפֵּא אוֹתוֹ וְהָאִלֵּם דִּבֵּר וְגַם‮² רָאָה. כג‮¹ הִשְׁתּוֹמְמוּ כָּל הֲמוֹנֵי הָעָם וְאָמְרוּ:‮² "הַאִם אֵין זֶה‮³ בֶּן־דָּוִד?"
כד כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זֺאת הַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ: "זֶה אֵינֶנּוּ מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים אֶלָּא בְּעֶזְרַת בַּעַל־זְבוּל שַׂר הַשֵּׁדִים."
כה הוֹאִיל‮¹ וְיָדַע אֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם אָמַר לָהֶם: "כָּל‮² מַמְלָכָה הַמְפֻלֶּגֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ סוֹפָהּ לְהֵחָרֵב, וְכָל עִיר אוֹ בַּיִת הַמְפֻלָּגִים בְּתוֹךְ עַצְמָם לֹא יַחֲזִיקוּ מַעֲמָד. כו אִם הַשָּׂטָן מְגָרֵשׁ אֶת הַשָּׂטָן, כִּי אָז הִתְחוֹלֵל הַפִּלּוּג בְּתוֹכוֹ, וְאֵיךְ תַּעֲמֺד מַמְלַכְתּוֹ? כז וְאִם אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים בְּעֶזְרַת בַּעַל־זְבוּל, בְּעֶזְרַת מִי מְגָרְשִׁים אוֹתָם בְּנֵיכֶם? לָכֵן הֵם יִהְיוּ שׁוֹפְטֵיכֶם. כח אַךְ אִם עַל־יְדֵי רוּחַ אֱלֹהִים אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים, כִּי אָז הִגִּיעָה אֲלֵיכֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. כט אוֹ אֵיךְ יוּכַל אִישׁ לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל‮¹ גִּבּוֹר וְלִטֺּל אֶת כֵּלָיו אִם לֹא יִכְפֺּת תְּחִלָּה אֶת הַגִּבּוֹר? רַק אַחֲרֵי כֵן יָבֺז אֶת בֵּיתוֹ. ל מִי‮¹ שֶׁאֵינֶנוּ אִתִּי נֶגְדִּי הוּא, וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹסֵף אִתִּי – מְפַזֵּר. לא עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כָּל חֵטְא וְגִדּוּף‮¹ יִסָּלַח לִבְנֵי אָדָם, אַךְ‮² גִּדּוּף כְּלַפֵּי הָרוּחַ לֹא יִסָּלַח. לב כָּל הַמְדַבֵּר דָבָר נֶגֶד בֶּן־הָאָדָם יִסָּלַח לוֹ, אֲבָל כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֺּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא‮¹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא."

כלומר, יש כאן כמה דברים.
ראשית, ישוע מביא ראיה לכך שאין הוא פועל מטעם בעל זבול, או השטן, שהרי אחוזי השדים שהוא מרפא לקו על-ידי צד הטומאה, ואילו הוא מרפא אותם, ולכן כמאמרו – ממלכה המפולגת בעצמה לא תיכון.
זה אגב כלל בסיסי, שכדאי לאמץ אותו גם בישראל של היום, שבה המתיחות בין הפלגים הפוליטיים בשיאה. אם זה ימשיך כך, ואם לא נפעל לקירוב לבבות בין הצדדים השונים, הרי שעצם קיום מדינת ישראל נמצא בסכנה.
ועוד דבר שראוי לציון כאן הוא החלוקה לפלגים. בניגוד למה שישוע אומר, כל דת בסופו של דבר מתפלגת לפלגים שונים. זה קרה ביהדות, עם חסידים ומתנגדים, חרדים ורפורמים ועוד. זה קרה באסלאם, עם החלוקה לסונים ולשיעים בעיקר. וזה קרה גם בנצרות, וביתר שאת מכל דת אחת. אמנם החלוקה הבסיסית היא בין קתולים ופרוטסטנטים, אבל יש עוד אלפי פלגים וזרמים שונים ומשונים בתוכה.
שנית, האזהרה החמורה. מדוע ישוע מאיים על המחרף את רוח הקודש אף יותר מהמחרף אותו עצמו? איני יודע. בכל אופן, כפי שאמרתי בעבר, גם ביהדות יודעים יפה מאוד לאיים על הפונה ל'אלוהים אחרים', וראו בדברים יג. יסוד מוסד בכל דת – מונותיאיסטית לפחות – הוא, כנראה, האיום על היוצא ממנה לדת אחרת.

מנגד לכך, ישנו פסוק, שכבר הבאתי בעבר, וגם את הפירוש שמצאתי לו, ואביאם שוב. הפסוק הוא מדברי זכריה, בחזון אחרית הימים שלו –

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ.
זכריה יג, ב.

כאן בדרך-כלל הפירוש הוא כדברי רש"י, שכותב –
וגם את הנביאים – נביאי שיקרא.
רוח הטומאה – יצר הרע.

אבל מלבי"ם כותב –
והיה ביום ההוא אכרית את שמות העצבים – עד שגם שמותם לא יזכרו עוד, וגם את הנביאים הם נביאי הבעל שימצאו עוד בהודו חינא ויאפאן שעובדים עדיין לגלולים, וכן המנבאים שהם הדרשנים הנואמים נאום בניב שפתים להמשיך בני אדם אל אמונת הבל, יסיר מן הארץ – כמ״ש הרי״א שעוד נמצא בארץ ישראל נביאי דת הקאראן שנופלים על הארץ כנכפים ומדברים דברי נביאות בשם נביא השקר שלהם ברוח הטומאה שלח עליהם, ואז יעביר ה׳ רוח שקר הזה.

כלומר, הוא מתייחס לנביאים מודרניים. ואינני יודע מה כוונתו ב'נביאי דת הקאראן', אך שמא כוונתו לקוראן?
בכל אופן על סמך דבריו אפשר אולי לומר, כי אילו הם הנביאים בהא הידיעה הידועים היום? – ישו ומוחמד. ואם כך הוא ולהם הכוונה, כי אז רוחם מכונה כאן 'רוח הטומאה'. אך כל זאת בגדר ספקולציה.

*

אז אולי אעבור לממד החוויה האישית. על עצמי אוכל להעיד, כי אכן בזמן שאני צופה בסרטונים שהמשיחיים מפיקים, אני מתמלא ברוח מסויימת. והיא רוח מרוממת, אבל מחוסרת גבולות. הרבה יותר בנוח אני מרגיש עם הרוח הצנועה והשקטה של התנ"ך, ושל חלק ממקורות היהדות, את 'מי השילוח ההולכים לאט'.
כלומר, ללא ספק יש שם רוח, אבל השאלה איזו רוח זו? או נשאל בשפת הקבלה – אם מצד הקדושה או מצד הטומאה היא?
והנה, גם בברית החדשה, יוחנן מייעץ לנו באגרתו, לא להיכנע לכל רוח, אלא לבחון את הרוחות –

אגרת יוחנן א –
א‮¹ אֲהוּבַי, אַל תַּאֲמִינוּ לְכָל רוּחַ, כִּי אִם‮² בַּחֲנוּ אֶת הָרוּחוֹת אִם מֵאֱלֹהִים הֵן, כִּי‮³ נְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים‮⁴ יָצְאוּ לָעוֹלָם. ב בָּזֶה תַּכִּירוּ אֶת רוּחַ אֱלֹהִים: כָּל רוּחַ‮¹ הַמּוֹדָה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּא בִּלְבוּשׁ‮² בָּשָׂר,‮³ מֵאֱלֹהִים הִיא; ג וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר‮¹ אֵינֶנָּה מוֹדָה בְּיֵשׁוּעַ‮¹  לֹא מֵאֱלֹהִים הִיא. זוֹהִי רוּחַ‮² צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי תָּבוֹא, וּכְבָר כָּעֵת הִיא בָּעוֹלָם. ד אַתֶּם,‮¹ יְלָדַי, מֵאֱלֹהִים אַתֶּם,‮² וְנִצַּחְתֶּם אוֹתָם, שֶׁכֵּן הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם. ה‮¹ הֵם מִן הָעוֹלָם; לָכֵן הֵם מְדַבְּרִים דְּבָרִים הַנּוֹבְעִים מִן הָעוֹלָם וְהָעוֹלָם‮² שׁוֹמֵעַ לָהֶם. ו אֲנַחְנוּ מֵאֱלֹהִים.‮¹ הַיּוֹדֵעַ אֶת אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ לָנוּ; מִי שֶׁאֵינוֹ מֵאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ לָנוּ. מִתּוֹךְ כָּךְ מַכִּירִים אָנוּ אֶת‮² רוּחַ הָאֱמֶת וְאֶת רוּחַ הַתּוֹעָה.

אם כך, לדידם כל שאינו מודה להם פועל ברוח 'צורר המשיח', האנטי-כריסט, האנטגוניסט הגדול – שהרי כל דת צריכה אחד כזה. ובכל אופן עצה טובה יש כאן – בחנו את הרוחות!