הר בית ה'

חלק מהחזון העתידי המקובל ביהדות הוא בניית בית המקדש השלישי על הר הבית. לפי הרמב"ם למשיח יהיו שלושה תפקידים – קיבוץ גלויות, מלחמה בעמלק, ובניית בית המקדש.
בינתיים, הגלויות כבר קובצו גם ללא המשיח, זהות עם עמלק אינה ידועה, ובית המקדש – לא ברור איזה צורך בימינו אלה.
כך לפחות לפי הראיה שלי, ושל רבים אחרים. אבל יהודים דתיים מתפללים לבניית המקדש שלוש פעמים ביום, ויש מהם שגם מקווים לזה ומקדמים את זה בפועל.
אלא שכידוע במקום הר הבית נמצא מסגד אל אקצה, המקום השלישי בחשיבותו באסלאם.
(למרות שלפי ד"ר קידר 'אל אקצה' הוא המקדש הרחוק, והכוונה למסגד שהיה בתחומי פעולתו של מוחמד, באזור ערב הסעודית של ימינו, ולא במקדש שבירושלים, שכלל לא מוזכרת בקוראן. כל זה יפה מאוד, אלא שלמוסלמים יש גם תורה שבעל-פה, החדית', ושם המסגד מתואר כזה שבירושלים. כלומר, זה הנרטיב שלהם. ולפי המסורת שלהם זה המקום ממנו עלה מוחמד לשמיים על הסוס המכונף אל-בוראק).
והנה אנו רואים, כי כל איום על מסגד זה מבעיר את השטח. כתבתי על כך בבלוג השני. אם כך, איך יפתר עניין זה?
ובכן, אינני יודע. אך כדאי לקרוא את הפסוקים המפורסמים ביותר בנוגע למקדש זה – בישעיה ב', וכן בדומה לכך במיכה ד – והרי זה חזון של שלום והפסקת המלחמות.
אעיר עוד, כי עוד נהוג לומר, שהמקדש המתואר בסוף ספר יחזקאל, בפרקים מ-מח, הוא המקדש העתידי, אלא שאין כל ראיה לכך, לדעתי.
ובכן, הבה נקרא את החזון המרומם של ישעיה –

ישעיה ב –
א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלָ‍ִם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

מבאר זאת בפשטות פניני הלכה, העם והארץ ה׳:א׳:ב׳ –

החזון הגדול של עם ישראל בארצו, שהארץ תהיה מיושבת על ידי עם ישראל, ובהר הבית בירושלים יעמוד בית המקדש, וכל מערכות החיים הלאומיים יתנהלו על פי הדרכות התורה במוסר וקדושה, ועם ישראל יהיה אור לגוים, שיבואו לבקר בארץ ולקבל השראה לתיקון העמים והעולם. וכדברי הנביא (ישעיהו ב, ב-ד): "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל  הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

ואברבנאל כאן כותב באריכות דברים יפים, שאביאם במלואם למרות אריכותם, לחפץ לקרוא אותם –
והיה באחרית הימים וגו'. ראוי שתדע שהנבואה הזאת באה גם כן בדברי מיכה המורשתי, שנאמר שם (ד, א) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו אליו עמים והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תורה ודבר ה' מירושלם ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי ולא ילמדו עוד מלחמה וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' צבאות דבר כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו לעולם ועד ביום ההוא נאם ה' אספה הצולעה והנדחה אקבצה וגומר, הנה התבאר ששתי הנבואות אחת ושאין ביניהם הפרש כי אם בשינוי המלות ותוספת ביאור. והנה חז"ל קבלו שסגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מנבאים בסגנון אחד, רוצה לומר שאיפשר שיהיה הענין המושג שוה בהם אבל שלא יהיו הדברים שוים כ"א מתחלפים, וכאשר ראיתי שישעיהו ומיכה שניהם נבאו בסגנון אחד, אמרתי שהנבואה הזאת ישעיהו נבא אותה בראשונה, וזהו מה שנאמר כאן הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כי הוא היה באמת החוזה אותה, ואמנם מיכה כשראה ענינה וכללותה בנבואתו מאת השם, ספרה באותם הדברים עצמם שספרה אותה ישעיהו, ולפי זה ענין הנבואה השיג מיכה מהשם יתברך וסגנון הדברים לקח מדברי ישעיהו, ולכן לא נאמר בה במיכה כה אמר ה' ולא דבר ה', אשר היה אל מיכה, כמו שנאמר בשאר נבואותיו, לפי שהדבור הזה בראשונה בא אל ישעיהו מאת השם ולא למיכה, כי הוא לקח אותו מדברי ישעיהו, ולכן עשה בה בלבד תוספ' ביאור, ובזה עצמו תמצ' שאמ' משה אדוננו עצמו בשירת האזינו (דברים ל"ב לו) כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי ראה כי אזלת יד וגומר, ודוד במזמור קל"ה אמר זה הפסוק עצמו כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם עצבי הגוים וגומר, ואין ספק שלא היה דוד מנבא אעפ"י שנודה שהיה נביא, באותו סגנון שהיה מנבא אדון הנבאים ע"ה, אבל לקח הפסו' ההוא מדברי רבו, וכזה נמצא פעמים רבות בדברי הנביאים שיאמר אחד מהם דברים שכבר אמרם נביא אחר באותם המלות כמו שכתבתי, ואמנם אמרו והיה באחרית הימים, פרש"י לאחר שיכלו הפושעים בגלות, כמ"ש למעלה ועוזבי ה' יכלו, אז ייטב להם, ואין ספק שיכוין לימו' המשיח, כי הם אחרית ימי הצער והגלות לישראל, כי לא יצטערו עוד בגלות אחר אבל יהיו נושעים תשועת עולמים, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפרשת ויחי יעקב שכל מקום שנאמר בו אחרית הימים הוא לימות המשיח, וכבר גלה זה הנביא מיכה במ"ש אחרי זכרון הנבואה הזאת (א, ז) ביום ההוא נאם ה' אספה הצולע' והנדח' אקבצ' ואשר הרעותי ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, והוא המורה שאחרית הימים אשר זכר הוא בקבוץ הגליות, ואמר שיהיה נכון הר בית ה' בראש ההרים, לפי שהאומות היו עובדים לאלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות, ולכן ייעד שבזמן ההוא יהיה הר בית ה' והוא הר המוריה והר הבית, נכון וקיים עדי עד, ויהיה ראש ההרים כלם ונשא מכל הגבעות, ואין זה בלבד ברוממות מקומי ולא לבד בגובה בנין בית המקדש העתיד להיות, כי אם בענין הקדושה והאלהות שיכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי ה' הוא האלקים ושבהר ה' יראה הכבוד האלקי וששקר נחלו אבותם הבל ואין בם מועיל, וזהו מה שפי' מיד ונהרו אליו כל הגוים, ר"ל שירוצו נגדו, ולא איש אחד בלבד ילך, (ג) אבל שילכו עמים רבים בקבוץ אחד ויאמרו לכו ונעלה אל הר ה', שהוא הר הבית, לא מפאת ההר ההוא בלבד כי אם בעבור בית אלקי יעקב אשר שמה, כי לא ירצו עוד ללכת לעבוד אלהים אחרים תחת ההרים כאשר היו עושים בראשונה כי אם בלבד אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב, והוא אמרו ויורנו מדרכיו, רוצה לומר שילמדו אותם לעבוד את השם הנכבד, ושלא יהיו כבני ישראל שהיו יודעים דרך ה' ולא היו הולכים באורחותיו, אבל המה לא יעשו כן, כי ילכו בדרך השם וזהו ונלכה בארחותיו. והתבונן אמרו לכו ונעלה אל הר ה', שייעד הנביא בזה שבימים ההם האומות כלם יקראו בשם ה' ויכנו אותו בשם הנכבד, וכמו שאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד מעבר לנהרי כוש וגומר, ועל כן אמר כאן שיאמרו העמים לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב, שיתן ה' בפיהם לקרא כלם בשם ה' ולדעת שמו הנכבד והנורא בכנויו, וזכר שיתנו הגוים והעמים ההם סבה בהליכתם אל בית ה', באמרם כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם, ר"ל הנה נעשה זה לפי שידענו שמציון תצא תורה לכל באי עולם, ודבר ה' שהיא הנבואה תצא מירושלם, כי בימים ההם ירבו הנביאים שמה, כמו שייעד הנביא באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו', ואחרים פי' בראש ההרים, על ההרים הנכבדים והקדושים כהר סיני והר הכרמל וזולתם, ומפסיקתא הוא, ופי' ונשא מגבעות, הגבעות שעבדו שם את ה' כגבעת הערלו' שנמולו בזמן יהושע וזולת', ואמרו כי מציון תצא תורה, הם דברי הנביא שנתן טעם למה יאמרו העמים לעלות אל בית ה', ואין ראוי שנשעה בדברי שקר בתת הסבה למה אמר על הגוים ונהרו אליו ועל העמים אמר לכו ונעלה, כי הנה מיכה אמר ונהרו אליו עמים והלכו גוים רבים, והוא המורה שגוים ועמים הם שמות נרדפים, ויאמרו על כלל האומות, וכן נהרו והלכו ענינם אחד, והנה תלה התורה בציון, לפי שהי' המקום ההוא מכוון לשער השמים לרדת שמה השפע העליון, עד שהמקום ההוא חייב השלימות לעם היושב עליו והעם לא היה משלים אותו, וכבר הפליגו ז"ל בביאור הדבר הזה, אמרו בויקרא רבה (כ"ד ד) כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן לישראל אינן אלא מציון, עוז מציון שנא' (תהלים קי, ב) מטה עוזך ישלח ה' מציון, ישועה מציון שנא' (שם יד, ז) מי יתן מציון ישוע' ישרא', שופר מציון שנא' (יואל ב, א) תקעו שופר בציון, ברכה מציון שנא' (תהלים קכח, ה) יברכך ה' מציון, טל וחיים מציון שנא' (שם קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, סיוע מציון שנא' (שם כ, ג) ומציון יסעדך, תורה מציון שנא' כי מציון תצא תור', העירו בזה ששלימות המקום ההוא יהיה מביא כל הטובות והנחמות האלה על האומה והוא יהיה מקור התורה, ולכן נהרו אליו כל הגוים, (ד) ואמרו ושפט בין הגוים, חשבו המפ' שהשופט והמוכיח יהיה מלך המשיח, אבל מאשר לא נזכר בנבואה הזאת מלך המשיח, ראוי שנאמר, שלא אמר ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים כ"א על הר בית ה' אשר זכר, וכן כתב רש"י ושפט אותו ההר, והכוונ' בזה היא שהבית הזה יהיה עליון למלכי ארץ ושמה ישבו כסאות למשפט, והבית ההוא ר"ל בקדושתו ונבואתו ישפוט בין הגוים ויוכיח לעמי' רבים על עניני מלחמותם אלו עם אלו, או יהיה כנוי ושפט בין הגוים והוכיח, לדבר ה' מירושלם אשר זכר, כי דברו ונבאותו ישפוט ויוכיח בין הגוים וישים שלום בארץ, לפי שהנבואה אשר תתחדש אז בעולם תעשה זה מה שלא היה קודם לכן, והותרה עם זה השאלה השנית: וספר שיהיה השלום מתווך ביניהם באופן שיכתתו חרבותם לעשות מהם אתים, והם הכלים שחופרין בהן את האדמה, נקרא בלשון רז"ל מרא, וכמוהו (שמואל – א יג, כא) את מחרשתו ואת אתו, ויונתן תרגם סכים ר"ל סכינין, וכן יעשו מחניתותיהם מזמרות, והם כלי הברזל שכורתין בהם הגפנים, כמו (ויקרא כ"ה ד) וכרמך לא תזמור, וכל כך שלום יהי' בארץ שלא יצטרכו עוד לכלי מלחמה, וזהו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ומיכה הוסיף עוד ביאור באמרו (מיכה ד, ד) וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' דבר, וענינו שנתן הסבה למה יתבטלו המלחמות מבין העמים, ואמר שהסיבה הגדולה במלחמות הוא שינוי הדתות בין העמים, כמלחמת אדום וישמעאל, ובהיותם כלם קוראים בשם ה' ונכנעים למצותו בהסכמה אחת, ישבו בטח בדד מבלי גזל וחמס ואין מחריד, כי פי ה' דבר, ר"ל שבמצותו אשר יקבלו בעלותם לבית המקדש יהיו כלם מתאחדים ומסכימים ולא ישמע עוד חמס בארצם שוד ושבר בגבולם, אבל כלם ישמחו ויעלצו איש איש עם אשר לו גפנו ותאנתו, ולא יבקש להחריד אחר ולקחת את כל אשר לו, וכל זה בעברו שצוה עליו השם יתברך, והנה רש"י ז"ל בפרושיו עשה הייעוד הזה דבר קטן בעניינו, כי הוא כתב שכאשר יתאמצו הגוים בדברי ריבות יאמרו זה לזה לכו לחכמי ירושלם ונביאיו ויגידו לנו דבר המשפט, ואם כך יהיה מה להם עוד לכלי מלחמה, ותמהתי מכבוד תורתו איך חשב בזה, שהרי הכתוב אומר בשם העמים שכולם בערבוביא יאמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדכיו ונלכה בארחותיו, ולא אמר זה על דיני ממונות כי אם על ההתגיירות וקבלת האלהות על עצמם, ולכן אמר אח"ז שישליכו אלקי כספם ואלקי זהבם שתסור הגאוה והמלכות מקרב הארץ, וכל זה מורה שבאחרית הימים העולם כלו בארצותם לגויהם ישובו להדבק בש"י ולקבל עליהם תורתו, והיא בלא ספק הגדולה שבפליאות. ואמנם איך יהיה זה שהאומות והעמים כלם יתעוררו מעצמם לבקש את דבר ה' ולעזוב דתיהם שונות מכל עם ומשפטי אלהיהם ולהעביר גלולי המלחמות מן הארץ, עם כל חילופי המזגים וטבעי האנשים המשתנים והמתגברים זה על זה, הנה יבא ביאורו בסוף הנבואה הזאת, וחז"ל אמרו בפסיקתא אל בית אלקי יעקב, משל למלך שהיו לו ג' אוהבים ובקש לבנות פלטין, הביא לראשון, אמר זכור אני אותו הר מתחילה, הביא לשני אמר זכור אני אותו שדה מתחלה, הביא לשלישי אמר לו זכור אני אותו בית, אמר לו חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו על שמך, כך אברהם אמר בהר ה' יראה, יצחק אמר לשוח בשדה, יעקב אמר אין זה כי אם בית אלקים, לכך נאמר אל בית אלקי יעקב, וכן הוא אומר הנני שב את שבות אהלי יעקב ע"כ, כוונו לדעתי במאמר הזה לבאר ענין אלקי, והוא ששלשת הבתים בית ראשון ובית שני והבית העתידה להבנות, היו כנגד שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב, כי כמו שנמצא באברהם הגדולה והגבורה והעושר והכבוד והקדושה האלקית ככה נמצא כל זה בבית ראשון, וכמו שנמרוד מלך בבל הצר לאברהם ככה נבוכדנצר מלך בבל הצר לבית ראשון, ולפי שמזרע אברהם מבני קטורה יצאו האשורים שהחרי' בית המקדש, לכן אמרו שאברהם ראה בית המקדש הר, כלומר שנמשך מזרעו מי שעשה אותו הר חרב, ושעליו התפלל אברהם באמרו ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כלומר השם יראה וישגיח בייעודים אשר הוא מיעד אותי היום הזה, שהמה יהיו נזכרים לפניו ית' בהיות בית המקדש הר חרב, וישראל בגלות בבל, כי אז יצטרכו לזכור הייעודים ההם, וזהו אמרו בהר ה' יראה, והיה יצחק כנגד בית שני, ולכן כהו עיניו מראות, כי בבית שני לא היה ליהודי' אור הנבוא', לא ארון ולא כרובים ולא רוח הקדש, ולפי שמזר' עשו בן יצחק באו הרומיי' בני אדום שהחריבו בית שני, לכן אמרו שראה יצחק את הבית שדה, כי כן אמר הנביא על חרבנה (ירמי' כו, יח) ציון שדה תחרש, ושעליו נאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה, רוצה לומר שיצא להתפלל על בית המקדש כשתהיה שדה נחרב, והיה יעקב מורה על השלישית העתידה, ולכן היה מטתו שלימה ולא נמצא ממנו פסול, לא כישמעאל ולא כעשו, כי כל בניו היו זרע ברך ה', ויעקב נלחם עם שרו של עשו, וישר על מלאך, ובאו לרמוז שבזמן הגאולה והישועה יעלו מושיעים מהר ציון לשפוט את הר עשו ויהיה נקמה ליי' באדום, ולפי שהיו ליעקב י"ב בנים שבטי יה, היה שבבנין הבית השלישית העתידה יתקבצו שמה כל הי"ב שבטים, ולהיות הדבר קונה השם מהחלק היותר נבחר ומפאת התכלית, לכן היה שלא נקראו עם ה' בשם אברהם ולא בשם יצחק כי אם בשם יעקב ובשם ישראל יכנה, ולפי שהבית הג' לא יחרב עוד כל ימי הארץ, וכמו שאמר מיכה (ד, ז) ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, לכן אמרו שיעקב לא ראה הבית הר ולא שדה כי אם בית מיושב ודבק באלהיו, ושזהו אמרו (בראשית כח, י) אין זה כי אם בית אלקים, זה נקרא הבית עתידה בית אלקי יעקב להיותו מורה עליו: