חוכמה בתנ"ך

חוכמה בתנ"ך

אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא.
משלי ז, ד.

בתנ"ך יש חלק 'חוכמתי' גדול. הוא כולל את ספרי אמ"ת – איוב, משלי ותהילים, אך גם את קהלת, ועוד כתובים פה ושם.
חלק ממנו, כך נטען, שאוב מהחכמה המצרית – והכוונה בעיקר לכמה פסקאות במשלי, וחלק שאוב מהחכמה היוונית – כפי שיש הטוענים ביחס לקהלת.
בכל אופן, ברור שהתנ"ך ממליץ על החוכמה והעיסוק בה, כפי שעולה המפסוק שהבאתי ומפסוקים דומים נוספים (ראו בעיקר הימנונות החוכמה במשלי ח ובאיוב כח).

*

ובהיסטוריה היהודית החוכמה אמנם תפסה מקום מרכזי אצל כמה אישים. שניים בולטים שבהם הם הרמב"ם ונפתלי הרץ וייזל.

על הרמב"ם אין צורך להכביר במילים, ונאמר רק שבספרו מורה הנבוכים אמר, כי הידיעות מתחלקות לחכמת הטבע ולחכמה האלוהית, פיזיקה ומטאפיזיקה בהתאמה, וכן מעשה בראשית ומעשה מרכבה בהתאמה, ועוד שצריך להקדים וללמוד את חכמת הטבע, שהיא הקדמה לחכמה האלוהית.
וכך הוא כותב –

"יש הקדמות [למדעי האלהות] הנלקחות מטבע המספרים [מתמטיקה], ומסגולות התבניות ההנדסיות [גיאומטריה] […] אבל ענייני התכונה [אסטרונומיה] ומדעי הטבע [פיזיקה, בוטאניקה, זואולוגיה] איני חושב שיהא לך ספק שהם עניינים הכרחיים להכרת יחס העולם להנהגת ה' היאך היא באמת […], והרי הכרחי למי שירצה להגיע אל השלמות האנושית [להתרומם למעלת ייחוד השם], להכשיר את עצמו תחילה במלאכת ההיגיון [לוגיקה], ואחר כך במקצועות ההכשרתיים כפי הסדר, ואחר כך במדעי הטבע, ואחר כך במדעי האלהות".
מורה נבוכים, חלק א, פרק לד (בגרסה מקוצרת שמצאתי ברשת).

*

על השני, נפתלי הרץ וייזל, אעתיק מתוך ויקיפדיה את מה שנאמר על ספרו החשוב 'דברי שלום ואמת', שפתח פתח לתקופת ההשכלה –

לשיטתו, בגלל הצרות והרדיפות עזבו היהודים את לימוד החכמות החיצוניות ואפילו את לימוד הדקדוק והתנ"ך, וכעת באה להם הזדמנות לערוך רפורמה בחינוך היהודי ולהחזיר לימודים נחוצים אלה לעולמם:

"והנה לחנך נערי בני ישראל על הסדר הנכון יחלק לשתי מחלקות; המחלקת האחת היא ללמדו תורת האדם, והן הדברים שבעבורן בעליהן ראויין להקרא בשם אדם, כי הנעדר מהן כמעט שלא יאות לו התאר הזה, וכמו שיתבאר. והמחלקות השנייה היא ללמדו תורת ה', שהן חקי האלהים ותורותיו. […]

ובכלל תורת האדם הן הידיעות הנימוסיות, דרכי המוסר והמידות הטובות […] וכן לדעת קורות הדורות (היסטאריע) וצורת הארצות והימים (גיאוגרפיא) ומנהגי המדינות ומשפטי המלכים וכיוצא באלה, וכן כוללת החכמות הלימודיות, כמו חכמת המספר (אריטמעטיק) וחכמת המדידה (גיאומעטריא) וחכמת תכונת השמים (אסטראנאמיא) וכיוצא בהן. […]

והנה תורת האדם קודמת בזמן לחקי האלהים העליונים […] והשני אף על פי שחקי האלהים ותורותיו נעלים מאוד מתורת האדם, הם קשורים ודבוקים בה, ובמקום שתכלה תורת האדם תתחיל התורה האלהית ותגד לנו דברים שאין בכח שום אדם להשיגם, ולכן המסכל חקי האלהים ויודע תורת האדם, אף על פי שלא יהנו מאורו חכמי ישראל בחכמת התורה, יהנו ממנו שאר בני האדם שבכל העמים; והמסכל תורת האדם, אף על פי שיודע חקי האלהים, אינו משמח לא את חכמי עמו ולא את שאר בני האדם. וכן אמרו חכמים: כל תלמיד חכם (שהוא היודע חקי האלהים ותורותיו) שאין בו דעה (נמוסיות ודרך ארץ) נבלה טובה הימנו."

*

אגב, 'מודע' בפסוק הוא קרוב-משפחה, בהקבלה ל'אחותי', אך קשה להתעלם מכך שזה נכתב כמו 'מַדָע'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s