אל תאמין בעצמך

דבר חוזר ביהדות הרבנית, שאין אדם יכול לדעת אם עשה טוב או רע בחייו.
כך אומרת המשנה –

הִלֵּל אוֹמֵר, אַל תִּפְרוֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ, וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרָךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ, וְאַל תֹּאמַר דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמַע. וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
משנה אבות ב, ד.

וכך אומר שמדרש הבא בגמרא –

ברכות כח, ב –
וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות אמרו לו תלמידיו נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכים אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כועס עלי כעסו כעס עולם ואם אוסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם ואיני יודע באיזו מוליכים אותי ולא אבכה אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא:

אבל בתנ"ך נראה שאנו מוצאים גישה אחרת, למשל בדברי נחמיה –

זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עַל הָעָם הַזֶּה.
נחמיה ה, יט.

אלא שהגמרא מיד מפרשת זאת כטעם לפגם –

כיון שהוזכרה המעלה שבקריאת ספר על שמו של אדם גדול, שואלים: מכדי [הרי] כל מילי [הדברים] של ספר עזרא נחמיה בן חכליה אמרינהו [אמרם] וכתב רובם, ונחמיה בן חכליה מאי טעמא [מה טעם] לא איקרי סיפרא [נקרא הספר] על שמיה [על שמו], שבמשך דורות רבים עוד שנים רבות לאחר תקופת התלמוד לא היה ספר נחמיה אלא ספר עזרא בלבד שכלל את שני הספרים? אמר ר' ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק נחמיה טובה לעצמו והתפאר במעשיו הטובים, שנאמר: "זכרה לי אלהי לטובה" (נחמיה יג, לא). ושואלים: וכי פגם הוא זה? והרי דוד המלך נמי מימר אמר [גם כן אמר] "זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך" (תהלים קו, ד)! ומשיבים: דוד רחמי [רחמים] הוא דקבעי [שביקש], ובלשון תפילה אמר, ונחמיה אמר זאת כקביעה וכדרישה שראוי שיזכרו לו לטובה.
סנהדרין צג, ב. תרגום שטיינזלץ.

וכך גם חזקיה העומד למות אומר –

וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל.
ישעיה לח, ג. וכן במלכים.

ואף כאן חז"ל פירשו לשלילה –

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ברכות א׳:נ״ג

א״ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים. וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים שנאמר (שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו. חזקיה תלה בזכות עצמו דכתיב (ישעיה לח ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר (מ״ב יט לד) וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. והיינו דריב״ל דאמר ריב״ל מאי דכתיב (ישעיה לח יז) הנה לשלום מר לי מר. אפילו בשעה ששיגר לו הקב״ה שלום מר הוא לו:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s