גירושין

מעניין שדין הגט מופיע רק בספר דברים, למרות שהמילה 'גרושה' מופיעה גם קודם לכן בתורה כמה פעמים, כמי שאסורה על הכהן. וגם כאן, לא מתואר תחילה הדין הפשוט, אלא מיד אנו קופצים למקרה חריג, של אישה שהתגרשה ורוצה לחזור לאישהּ הראשון – ודבר זה נאסר עליה. וכבר עמדו על כך, שהרבה ממצוות התורה מנוסחות בצורה כזו, מה שמעלה את ההשערה שהתורה לא כללה את כל סעיפי החוק הקיים, אלא כללה בעיקר סוגיות ראויות לציון במיוחד, בדומה לספרי התקדימים המשפטיים המצויים כיום. כלומר, מכאן אפשר לראות שהיו גם הלכות שלא נכתבו בתורה, או כפי שחז"ל מכנים זאת – תורה שבעל-פה.
בזאת אין כוונתי לומר שהתורה שבעל-פה שנוצרה ונכתבה בידי התנאים והאמוראים היא התורה 'המקורית', או 'שניתנה למשה בסיני', כפי שהם טוענים, אלא רק שיש בסיס לטענה, כי היו מסורות שלא נכללו בתורה הכתובה.
ואלו הפסוקים המדוברים –

דברים כד –
א כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתֹו׃
ב וְיָצְאָה מִבֵּיתֹו וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר׃
ג וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרֹון וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתֹו אֹו כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרֹון אֲשֶׁר-לְקָחָהּ לֹו לְאִשָּׁה׃
ד לֹא-יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשֹׁון אֲשֶׁר-שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיֹות לֹו לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי-תֹועֵבָה הִוא לִפְנֵי יהוה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה׃ ס
וממשיך ב-
ה כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתֹו שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת-אִשְׁתֹּו אֲשֶׁר-לָקָח׃

*

עתה, כידוע, במשנה ובגמרא רבו הדיונים סביב הלכות אישות, נישואין וגירושין וכל המסתעף מכך, באופן המשפיע עד ימינו. אפילו ישנה מסכת שלמה המוקדשת לעניין הגט – גיטין. ומתוכה זו אולי המשנה המפורסמת ביותר והמשמעותית ביותר –

משנה גיטין ט, י –
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, א): "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר". וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו".

*

ואולי צריך להזכיר כאן גישה הפוכה לזו, זו המופיעה בברית החדשה, בדרשת ההר של ישוע –

לא "נֶאֱמַר, 'אִישׁ כִּי יְשַׁלַּח אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת'.
לב וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ חוּץ מֵאֲשֶׁר עַל-דְּבַר זְנוּת, עוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְנוֹאֶפֶת; וְהַלּוֹקֵחַ אֶת הַגְּרוּשָׁה לְאִשָּׁה נוֹאֵף הוּא."
מתי ה.

*

ואגב, על כך שאכן זה היה המנהג הרווח מלמד הפסוק הבא –

כֹּה אָמַר יהוה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אֹו מִי מִנֹּושַׁי אֲשֶׁר-מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לֹו הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׃
ישעיה נ, א.

*

ולמה נזכרתי בזה? כי קראתי שמאיה בוסקילה רוצה שיקראו לה רווקה ולא גרושה, משום שלא גירשו אותה, אלא היא נפרדה, ולא מבעלה, אלא מאישהּ, או בן זוגה.
אבל למעשה לדעתי גם רווקה אינו טוב, כי רווק הוא מלשון ריק. לכן עדיף פנוי/ה.

אבל בין לבין, אני רואה גם שהפוסט שלי יכול להוות תרומה לוויכוח על תקפות התורה שבעל-פה. וראיתי שעוד עשרה ימים ינתהל ויכוח פומבי כזה בין רב אורתודוכסי ליהודי-משיחי. אעדכן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s