כבד את אביך ואת אמך

בעקבות כרזת פרסומת של אופטיקה הלפרין, המזכירה את דיבר כיבוד ההורים (שמישהו העלה בפייסבוק) –

'כבד את אביך ואת אמך' נאמר בעשרת הדברות, ואכן זה דבר חשוב מאוד וחוצה-תרבויות, שהרבה מאוד נכתב עליו, במסורת היהודית ומחוצה לה. ובכל זאת, נראה שרוב הבעיות של אנשים מקורן במשפחה, ובפרט ביחסים עם ההורים. יחסים – מכיוון שהם דו-סטריים, יחס של ההורים ויחס אל ההורים. הפסוק כאן מדבר על יחס אל ההורים, אך נראה שלא מדובר מספיק בתנ"ך היחס של ההורים.
מי שמילא משבצת זו הוא פרויד, עם תורת הפסיכואנליזה שלו, המתמקדת ביחסים עם ההורים, בעיקר בילדות. בטיפול בדרך-כלל חושפים יחסים אלה ומתעכבים עליהם. השאלה האם בכלל זה נכון. או יותר מדויק יש כאן שתי שאלות – אחת, האם בכלל רצוי לחשוף פצעים מהעבר – והיא לא מענייננו כאן, והשנייה – לאחר שחשפת את פצעי העבר, מה היחס הנכון לאמץ? לכעוס או לסלוח, למשל? – והיא בדיוק השאלה שמעניינת אותנו כאן.
שהרי קל מאוד לכבד הורים במצב אופטימלי, אבל מה קורה כאשר המצב אינו אופטימלי, ואף גרוע? לזאת דומני שממעטים לתת תשובות, וגם אני לא אענה על שאלה זו כאן, אלא אסתפק בהצגתה.

*

דוגמה ל'הורות רעילה' ובעייתית הוצגה בסוף השבוע בכתבה מרתקת הארץ. הנה שלוש פסקאות מתוכה –

הדמיון בין תיאוריה של רונה לאלה של יפתח אינו מקרי. שניהם מתארים אותה תופעה: התעללות הורית נרקיסיסטית, הנקראת גם "הורות רעילה". הסיפורים של אנשים שנפגעו בילדותם מהורות נרקיסיסטית שונים זה מזה, צבועים בפרטים ביוגרפיים מבחינים, בנסיבות חיים שונות. אבל המבנה זהה, המהות אותה מהות, ואין דוגמה אחת שיכולה לשקף אותה במלואה. ההורות הנרקיסיסטית עשויה לבוא לידי ביטוי בפגיעות פיזיות, מילוליות או רגשיות, או בהזנחה – בכולן או רק באחת מהן – ולהתקיים בהתעללויות השונות. ובכל זאת, מדובר בצורת התעללות נוספת, ייחודית.

הורה בעל דפוסי אישיות נרקיסיסטיים אינו מסוגל לראות את הצרכים והרצונות של ילדיו. הוא משליך עליהם את מרכיבי אישיותו, רגשותיו וצרכיו שלו. לרוב, אחד הילדים במשפחה יספוג את ההשלכות של הצדדים השליליים וייחשב לילד ה"רע". בלי קשר לאופיו ולהתנהגותו, יהיה ילד זה קורבן להתעמרות, הטרדה נפשית, התעלמות ואף אלימות. אך להבדיל מסוגים אחרים של פגיעות של הורים בילדיהם, בהורות נרקיסיסטית הפגיעה תהיה תמיד מוכחשת ומתעתעת. מבחוץ המשפחה תיראה מיטיבה ונורמטיבית, אבל יחסר בה הדבר הרגיל ביותר בהורות: הברית הראשונית, הלא מדוברת, בין הורה לילד – היות ההורה לטובת ילדו.

הורות רעילה היא "התעללות מתעתעת, מושתקת ושקטה. הורים מרעילים לוקים בהעדר חמלה לילדם ובניכור רגשי, עטוף לרוב במעטפת של נועם הליכות", כותבת הפסיכותרפיסטית דנית בר בספרה "ילדות של נסיכה". "זה מה שמחלחל מתחת לפני השטח, או כמו שהרבה אנשים בטיפול, בלי לדעת אחד על השני, מנסחים זאת: 'זה כמו טפטוף של אינפוזיית רעל. זה תמיד שם'", היא מוסיפה בשיחה עם "הארץ". גם את שמו של ספרה בחרה בר בעקבות עימות שהיתה עדה לו בין בת בוגרת לאמה המתעללת, שהטיחה בה כי אין לה זכות להתלונן ולכעוס מפני ש"היתה לך ילדות של נסיכה". "המשפט הזה נאמר בטון מתריס ומזלזל", כותבת בר במבוא לספר, "ופגע בבת, שהאמת הביוגרפית שלה היתה שונה לחלוטין".

https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/.premium-MAGAZINE-1.9689742

*

ולעניין הדיון בכרזה – קצת יידישקייט לא יזיק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s