בעניין השבת – כמה גישות

בעניין השבת –
הסיפור הוא כזה –
יש כאן מערכה בין יהדות דתית, נצרות וחילוניות, ובתווך עוד כמה דברים.
לפי היהדות הדתית, לפחות בציונות הדתית, יש ללכת לפי הפסוקים –

ח שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. ט וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
שמות כ.

מה המשמעות? ודאי, יש לשמור שבת, אך יש חלק שני למשוואה – 'ששת ימים תעבוד'! כלומר, בכל ימות השבוע האדם הדתי-לאומי משתלב בשוק העבודה הכללי, ופרט לייחוד זמן לשלוש תפילות ביום, סדר היום שלו זהה כמעט לזה של החילוני. רק אז באה שבת, ובה הוא מוצא זמן לעצמו ולנשמתו. ובפועל – מדסקס את השבוע שעבר על שולחן השבת.
מכאן אפשר להבין את הנטייה של הציבור הזה היום לניאו-ליברליזם קיצוני, הווה אומר לקפיטליזם חזירי, מבית המדרש של מכון קהלת ושל עמותות דומות.

מצד שני, קיימת הנצרות, שאף היא פקטור אצלי. אצלה 'בן האדם הוא אדון השבת', כדברי ישוע, ולכן בכל יום ויום יש לדאוג לשלמות הנשמה, ואין ייחוד ביום השבת. נכון, גם הנצרות ייחדה יום אחד בשבוע ל'וורשפינג', הערצת האל, והוא יום ראשון, משום מה; ונכון, גם הנצרות מקדשת את מוסר העבודה, והעצלות היא אחד מ'שבעת החטאים' שלה – אבל עדיין היא מובחנת מהיהדות, וזאת בעניין הכפרה.
לפי הנצרות, אין בידי האדם להגיע לשלמות, לצדיקות, או לכפרה, והוא נסמך על ישוע לשם כך. ביהדות יש לזה את יום כיפור, שעל מידת ה'אפקטיביות' שלו לא אדבר כאן, אבל מעבר לזה – מעגל הזמן שהוזכר, שבמרכזו השבת, הוא ה'גואל'.
אני לא בטוח שאני מצליח להסביר את הדברים היטב, ועל כן כנראה הם אינם מובנים לי מספיק. ובכל זאת, נעבור הלאה –
שלישית, קיימת החילוניות. אני, מבחינות רבות, אדם חילוני. אדם חילוני בישראל עובד במשך השבוע, כמו הדתי הלאומי, וגם הוא נח בשבת, כמו האדם הדתי, רק שאצלו המנוחה כוללת הליכה לטיול או לים, ולא הליכה לבית-כנסת. וגם אצלו נעדר הממד התיאולוגי שבכל המעגל הזה, ולכן הוא נותר חסר.
ובצד שלושת אלה, קיים התנ"ך. אני איש של תנ"ך, אך איני מיישם את חלק המצוות שלו, אלא את חלקי החוכמה, השירה וכיוב', החלק התרבותי. יש לי גם מחלוקת חריפה עם אנשי היהדות התלמודית – וכאן נכנסים גם החרדים (ובצד שלי – הרפורמים) – בנוגע לפרשנות הנכונה לתנ"ך. אני דוחה את פרשנות התלמוד, אך כן מקבל הרבה מדברי הפרשנים הקדומים.
כך גם השבת שלי היא יותר 'תרבותית', במובן של אחד העם וביאליק, ופחות 'הלכתית'. וראוי לציין כי שמירת שבת מופיעה אף בדברי הנביאים, למשל ישעיה נח –

(יג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.
(יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהוָה וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל במותי [בָּמֳתֵי] אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.

סיכומו של דבר, אלה פחות או יותר פני הדברים, ולא הצלחתי להסבירם יפה.

יהא זה פוסט עבור השבת, אם כן.