אמת מארץ תצמח

פסוק ידוע בתהילים אומר –

אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.
תהילים פה, יב.

מפרש רש"י –
אמת מארץ תצמח וגו'. כשהיו ישראל דוברים אמת וישקפו מן השמים צדקה שהם עושים בארץ:

וכאן יש מדרש יפה –
בראשית רבה ח׳:ה׳

אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים. צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת. שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס אַלְטִיכְסְיָה שֶׁלָּךְ, תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יב): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח. רַבָּנָן אָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידֵי וְרַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חֶלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מְאֹד, הוּא אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, וְהִנֵּה טוֹב אָדָם. רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אֲמַר עַד שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִדַּיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶן מָה אַתֶּם מִדַּיְּנִין כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם.

*

וביחס לאמת, ולעולם, מובאים בוויקיפדיה מונחי הקבלה, שמרחיבים את התמונה –

עלמא היא מילה בארמית שפירושה "העולם". מילה זו נמצאת בשימוש רב בספרות הקבלית, למשל:

"עלמא דאתגליא" – פירושו "העולם הגלוי", העולם הגשמי.

"עלמא דאתכסיא" – פירושו "העולם המכוסה", העולם הרוחני.

"עלמא דשקרא" – פירושו "עולם השקר", הבלי העולם.

ובהידברות מסבירים –
ע"פ חז"ל, העולם שבו אנו מצויים היום הינו עלמא דשיקרא – עולם השקר, מפני שאין בו אמת צרופה, וגלויה. העולם העליון מכונה  עלמא דקשוט – עולם האמת, מפני שכולו ברור ומזוקק. אין בו שמץ של פסול.

על כן, אנו אכן ישנים כי עינינו הרוחניות לא פקוחות, האמת בעולם הזה נסתרת מאיתנו, ואנו הולכים כעיוורים עם "מקל". התורה היא המנחה אותנו לתנועה נכונה מבלי להיתקע, להיפצע, וליפול בדרכנו החשוכה.

*

ואגב, גם שפינוזה מפריד בין מימד הנצח, שבו האמת, ובין עולם המעשה, הזמני, היחסי, השקרי.
אולם היום כבר התערבבו הדברים, וכך דיברתי על כך ביחס לפסוק 'ותהי האמת נעדרת' (וסר מרע משתולל – מוסבר, נחשב משולל, כלומר משוגע, על הציבור. אך אפשר לומר גם במשמעות נשלל הידועה היום, וכן נגנב שללו, וגם מלשון השתוללות הידועה היום).

ולפסוק אפשר לומר גם, כי אמת היא מימד העובדות, והם צומחות מלמטה, מהשטח, וצדק הוא השיפוט אודות העובדות, אפשר גם במובן הקאנטיאני, וזה בא מלמעלה, וחולש וחותך את העובדות.
אם כך יוצא, כי האמת היא החומר הגולמי, והצדק הוא הצורה. האמת היא הגוף, והצדק הוא המילה, מלשון מל וחותך.
אך איני בטוח שאפשר לומר דבר כזה, שהרי יש דין אמת ודין שקר. על כן אשאירו בשאלה.

וגם בברית החדשה פילטוס שאל את ישוע – מהי אמת?