תהילים נ – ולרשע אמר ה'

קטע מטריד מאוד בתהילים מדבר על הרשע, שבכל זאת קורא בספר ה' ונסמך עליו, אך עדיין נקרא רשע. אולי הוא כאלה שעליהם נאמר 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם', ואולי משהו אחר. בכל אופן, הקטע מטריד, שהרי חז"ל אמרו (וזה עיקר אצל הרמב"ם ואצל ליבוביץ) –

"אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות"
סנהדרין קה, ב.

בכל אופן, נקקא את הפרק –

תהילים נ

הופעת האל בכבודו –
(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱ‍לֹהִים יְהוָה דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ.

(ב) מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ.

(ג) יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.

(ד) יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ.

(ה) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח.

(ו) וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה.

קטע שני – ה' לא צריך קורבנות –
(ז) שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי.

(ח) לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד.

(ט) לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים.

(י) כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף.

(יא) יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי.

(יב) אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ.
(כביכול ארעב)

(יג) הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה.

(יד) זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ.

(טו) וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי.

נאום לרשע –
(טז) וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ.
(הרשע מתיימר להסתמך על ספר ה', אך לא בצדק)

(יז) וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ.

(יח) אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ.
(חטאיו – גנבה, ניאוף)

(יט) פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה.
(ומרמה)

(כ) תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי.
(ולשון הרע)

(כא) אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ.
(אערוך לפניך את הדברים כך שתיווכח בטעותך)

קטע שלישי, מוסר השכל –
(כב) בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל.

(כג) זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.
(שוב חוזר לזובח תודה, למרות שהקטע האמצעי דיבר כנגד הקורבנות)

*

בקצרה –
אבן עזרא –
ולרשע – בעבור שהזכיר בתחלה לדון עמו, הנה התוכח עם החסידים, ועתה ידבר עם חכם שהוא רשע כי השם ישנאהו.

וזה טעם מה לך לספר חוקי – ואתה אינך שומרם.

ובארוכה –
רד"ק –
ולרשע – עד הנה הוכיח מקריב רבן ואינם שבים מרשעם, ועתה הוא מוכיח הלומדים ואינם עושים, כי שתי המדות האלה הם רעות מאד. כי מי שהוא רשע ומראה עצמו רשע הנה הוא רשע בעיני אלהים ואדם ומפני זה הוא קרוב לעשות תשובה כי בני אדם יכירו בו ויוכיחוהו. אבל מי שהוא מקריב קרבנות ומראה עצמו טוב ועובד אלהים ולבו רע ומעשיו רעים בסתר הנה הוא יותר רע מאשר הוא רשע בגלוי, כי הוא כופר באל ואומר שאיננו רואה אותו ואיננו שומעו וחושב להתכסות ממנו, והוא רחוק מאד מן התשובה כי התכסה במעשיו מבני אדם. וכן מי שהוא לומד התורה ואינו עושה כמו שכתוב בה, הנה הוא חוטא ומחטיא, כי בני אדם שרואים אותו לומד ועושה הפך ממה שהוא לומד, ילמדו ממעשיו ויאמרו הלא זה הוא תלמיד חכם ועושה מעשים כאלה, ואלו היו מעשים אלו רעים בעיני האל, לא היה זה עושה אותם, שהרי הוא חכם ולומד התורה. הנה הוא מחטיא בני אדם שהם עמי ארץ ואינם יודעים התורה, ואותם שיודעים שמעשיו רעים וזה הפך מה שכתוב בתורה שונאים למוד התורה בעבור זה ואומרים ראיתם פלני שלמד בתורה, כמה מקולקלים מעשיו וגורם רעה וקללה לאביו ולרבותיו ואומרים ארור שזה ילד וארור שזה גדל, ועל זה אמרה תורה וחכמה: וכל משנאי אהבו מות (משלי ח׳:ל״ו) שהרי משניאים התורה לאחרים במעשיהם הרעים שהם עושים והם חושבים להתכסות בלמוד התורה ומעלימים בה מומיהם מבני אדם כי מי שרואה אותם לומדים לא יחקרו אחר מעשיהם. וגם הם נשמרים במעשיהם הגלויים לעשותם כהוגן אבל במעשיהם הנסתרים מרוב בני אדם הם עושים רע. לפיכך אמר: אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך (תהלים נ׳:י״ח) – אלה מעשים שבסתר.

וחקי ובריתי – הם מצות התורה שנתנו בברית.

ובדרש: ולרשע – זה דואג. ותשא בריתי עלי פיך – שלא היתה תורתו אלא מן השפה ולחוץ.