יש אדם שעמלו בחכמה

מהנעשה בפייסבוק –

הספר הזה ('סרט כחול-לבן'), על המיניות בקולנוע הישראלי, יצא לפני כמה שבועות, אבל קניתי אותו רק עכשיו, כי רק עכשיו הוא נמכר בהנחה.
גם אני כתבתי מאמר על המיניות בקולנוע הישראלי, עבודה סמינריונית, 30 עמ', שופעת מקורות ביבליוגרפיים.
חיפשתי בביבליוגרפיה האם היא מוזכרת? כמובן – לא. מבאס מאוד.
אבל אולי אין להתפלא על כך. אחרי הכול המאמר שלי מופיע רק באינטרנט, ולא יצא כרוך בהוצאה אוניברסטאית מכובדת, אז בשביל מה להתייחס אליו בכלל?
מה שמוביל למסקנה העגומה – שלא משנה מה תעשה, אם לא עשית זאת 'בערוצים המקובלים', כאילו לא עשית דבר. לא התוכן הוא החשוב, אלא הצינור!

מזכיר את הפסוק מקהלת ב, כא –
כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה.

המאמר –
https://hagaibooks.wordpress.com/2018/12/31/%d7%90%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9e%d7%95-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%95%d7%94%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%9c/