לפרשת צו – עולת התמיד ודוד

לפרשת צו
בפרשה זו מסופר על עולת התמיד.
אך מכיוון שאין לי הרבה ידע על הקורבנות, והם גם לא מעניינים אותי במיוחד, ומכיוון שלפרופ' רחל אליאור דווקא כן יש ידע רב על הקורבנות, והיא כותבת את ידיעותיה בנדיבות כל שבוע, בטור לפרשת השבוע המתפרסם בפייסבוק – אביא מקטע מדבריה, שבעיניי יש בו הרחבה חשובה לכתוב בתנ"ך, וטוב לדעת אותו (ומבחינתי טוב שהוא יהיה גם במאגד המאמרים שלי כאן. ובאשר לשאילה – הרי אני מביא דבר בשם אומרו).
וכך כותבת רחל אליאור –

במגילות מדבר יהודה, שכולן כתבי קודש, למדנו במגילת המזמורים, היא מגילת תהילים, על השירים ששורר דויד בן ישי נעים זמירות ישראל, כדי שהכוהנים ישירו ליד המזבח 364 ימים בוקר וערב.
"שיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום
לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות".
הנה השיר החותם את מגילת תהילים, שנמצאה במערה ה-11 בקומראן:
*
"ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש
וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים
ויתן לו יהוה רוח נבונה ואורה
ויכתוב תהלים שלושת אלפים ושש מאות,
ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום
לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות,
ולקורבן השבתות שנים וחמשים שיר,
ולקורבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות
וליום הכפורים שלושים שיר,
ויהי כול השיר אשר דבר
ששה וארבעים וארבע מאות,
ושיר לנגן על הפגועים ארבעה.
ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים.
כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון..

(מגילת המזמורים 11QPsa, col.XXVII:2-11 DJD IV ,(Oxford1965) pp.91-93 מהדיר, ג'ורג' סנדרס, עריכה שירית שלי, ר.א.)

*

ואוסיף, כי קטע זה ודאי מזכיר את האמור על שלמה בתנ"ך עצמו –

מלכים א, ה –
יא וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב. יב וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. יג וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים. יד וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ.

מכתוב זה יצאו האגדות הרבות על חוכמת שלמה, ועל כך שידע לדבר גם עם החיות. ואני שמעתי פעם הרחבה יפה לאגדה זו, שאיני יודע מקורה, לפיה מה היה הביטוי לשיא חוכמתו של שלמה? שידע להסביר את הדבר המסובך ביותר גם לאדם הפשוט ביותר, בשפתו. כשקראתי זאת הדבר עשה עליי רושם רב, או כמו שנאמר בקהלת – הייתה זו 'חכמה, וגדולה היא אליי', ואכן אני מנסה מאז בעקבותיה לפשט את דבריי, בלי להפכם לפשטניים, או כפי שאומרים היום (בצורה מאוסה בעיניי, וכתבתי על כך במקום אחר) – להנגיש.

תגובה אחת בנושא “לפרשת צו – עולת התמיד ודוד

  1. אך מצאתי דבר דומה לזה בספר האגדה (לזה שחיפשתי) –

    מדרש שיר השירים רבה, פרשה א, דרשה חמדרש בראשית רבה, פרשה יב, דרשה אמדרש בראשית רבה, פרשה צג, דרשה דמדרש קהלת רבה, פרשה ב, דרשה יא.
    "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם

    וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (קהלת יב, ט) –

    רַב נַחֲמָן אָמַר: לְפַלְטִין גְּדוֹלָה שֶׁהָיוּ בָּהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה,

    וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה.

    מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד?

    נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת;

    הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת.

    כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תּוֹרָה,

    וְכֵוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה.

    דָּבָר אַחֵר: לְחֻרְשָׁה שֶׁל קָנִים, שֶׁלֹֹּא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ,

    שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה.

    מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד?

    נָטַל אֶת הַמַּגָּל, כִּסֵּחַ וְנִכְנַס, כִּסֵּחַ וְנִכְנַס, נִכְנַס דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ וְיָצָא דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ;

    הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ. כָּךְ שְׁלֹמֹה.

    רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: לְקֻפָּה גְּדוֹלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְלֹא הָיוּ לָהּ אָזְנַיִם, וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל,

    וּבָא פִּקֵּחַ אֶחָד וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, וְהִתְחִילָה לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנֶיהָ.

    כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תּוֹרָה,

    וְכֵוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה.

    רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁהוּא מָלֵא רוֹתְחִים וְלֹא הָיְתָה לוֹ אֹזֶן לְהִטַּלְטֵל,

    וּבָא אֶחָד וְעָשָׂה לוֹ אֹזֶן, וְהִתְחִיל לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנוֹ.

    רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם,

    וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִים וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה.

    בָּא אָדָם אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָה בִּמְשִׁיחָה וְדָלָה מִמֶּנָּה וְשָׁתָה;

    הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין.

    כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s