שווה או לא שווה

במגילת אסתר מרבים לעסוק בשאלה 'האם הדבר שווה או לא שווה', ממש כאנשי עסקים ממולחים. הנה הופעות המילה –

ח וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹושׁ יֶשְׁנֹו עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינֹות מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנֹות מִכָּל-עָם וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם׃
ט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טֹוב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף אֶשְׁקֹול עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
אסתר ג.

כלומר, אין כדאיות כלכלית למלך בהחזקתם. ולהדגשת אספקט זה, המן מציע למלך סכום כסף נאה.

יב וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה כִּי אִם-אֹותִי וְגַם-לְמָחָר אֲנִי קָרוּא-לָהּ עִם-הַמֶּלֶךְ׃
יג וְכָל-זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל-עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יֹושֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ׃
אסתר ה.

כלומר, כאן התועלת היא כבוד. הכבוד שהמן זוכה לו לא מספק אותו, כל עוד מרדכי קיים ומרגיז אותו בנוכחותו.

ג וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טֹוב תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי׃
ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹוג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחֹות נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ׃
אסתר ז.

שטיינזלץ –
כִּי אז אֵין הַצָּר, הצרה, או: האירוע המצר לא היה שֹׁוֶה, שָׁווה בְְּנֶזֶק הַמֶּלֶךְְְ, בפגיעה הרגשית במלך (ואבן עזרא – במחשבתו) אולם מדובר בגזרת השמדה.

ומוסיף אבן עזרא – ומלת נזק בלשון ארמית, לא להוי נזיק (דניאל ו׳:ג׳).

או נאמר – כי אין זאת צרה שבגינה כדאי להפריע את מנוחת המלך.

אם נרצה להתחכם, נוכל לומר כי כאן יש משחק כוח, והפרעה למלך משולה לפגיעה בכוחו.
ואם כך, הרי לפנינו שוב 'שלושת הכ"פים' – כסף, כבוד וכוח. אלה הם הדברים שנסחרים במונחים של כדאיות ו'מה שווה לי' ומה לא, מתוך שיקול אגואיסטי. והרי זה יסוד השיטה הקפיטליסטית כפי שהיא מוכרת לנו היום!

*

לעומת זאת יש שוויון אחר, חיובי –

שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט.
תהילים טז, ח.

אכן, שוויון כאן הוא מלשון דימיון, ואולי יש לצרף את שורשי שוה-קוה באותה קבוצה מבחינה זו. ושוויון זה הוא גם המביא לשוויון הנפש, לשלווה. (שווה-שלווה, גם כאן נראה שיש קרבה).

*

מילון ספיר –
שָוֶוה2, שָׁוֶה, שוֹוֶה [תנ]
1. (ל-) מַגיעַ לשִוויון, להיות שוֶוה, להיות בדיוק, כמו-: ואֶל מי תְדַמְיוּני ואֶשוֶה (ישעיה מ 25); המיעוּטים יִשווּ בִּזכוּיותיהם לכל האחֵרים
2. מידַמֶה במחירו או בערכו ל-: כּי טובה חָכְמָה מִפּנינים וכָל חפָצים לֹא יִשְווּ בָה (משלי ח, 11)
3. ראוּי, כּדאי: ואת דָתֵי הַמֶלֶך אֵינָם עֹשים וְלַמֶלך אֵין שֹוֶה לְהַנִיחָם (אסתר ג, 5)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s