איוב טז

אני מביא את הפרק הזה באיוב בעיקר בשביל הקטע האמצעי – מוטיב רדיפת הדובר, החוזר הרבה בתנ"ך, בתהילים בעיקר, אך גם באיכה ועוד.

איוב טז

פתיחה –
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.

(ב) שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם.
(ניחומים הגורמים צער)

(ג) הֲקֵץ לְדִבְרֵי רוּחַ אוֹ מַה יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה.
(האם אין סוף לדיבורי השווא?)

(ד) גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי.
(לו הייתם במצבי, גם אני הייתי יכול לדבר כמוכם)

(ה) אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ.
(הייתי מחזק אתכם במילותיי)

(ו) אִם אֲדַבְּרָה לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה מִנִּי יַהֲלֹךְ.
(הדיבור לא יסלק כאבי)

תחילת מניית הצרות –
(ז) אַךְ עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי.
(אבל עכשיו אתה, האל, עייפת אותי, והשמדת את כל משפחתי)

(ח) וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה.
(קימטת אותי וזו העדות, ורזוני הוא יעיד. ותקמטני – מילה נדירה)

(ט) אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי.
(כשונא התנפל עליי)

(י) פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן.
(מעללי רודפיו ושונאיו)

(יא) יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי.
(מסר אותי ליד מעוול ורשע. ירטני – מילה נדירה, וכן ירט הדרך, עניין נטייה)

(יב) שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה.
(ריסק אותי. ויפרפרני, ויפצפצני – מילים נדירות. צלילי פר ופץ. ובאיכה – למטרא)

(יג) יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי.
(רובי-הקשת שלו סובבים אותי, שפך את המרה שלי לארץ)

(יד) יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל פְּנֵי פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר.
(משסע אותי)

וצערו של איוב –
(טו) שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי.
(שק תפרתי על גופי הפצוע, והתגוללתי בעפר)

(טז) פָּנַי חמרמרה [חֳמַרְמְרוּ] מִנִּי בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת.
(פניי אדומות מבכי, ועל עפעפיי צל מוות. חמרמרו – נדיר, אך גם באיכה)

(יז) עַל לֹא חָמָס בְּכַפָּי וּתְפִלָּתִי זַכָּה.
(וכל זאת למרות שאני תם ונקי מפשע)

פניית זעקה –
(יח) אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי.
(באין שומע – שהארץ תשמע זעקתי)

(יט) גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים.
(שהדי – עדי, בארמית. ובידי סברה שזה יסוד שם האל 'שדי', במובן עדי. אך יש הרבה סברות אחרות. ואולי קרוב לשֵד, וכן לשַד, ולדעת הראב"ד – מלשון שדד)

(כ) מְלִיצַי רֵעָי אֶל אֱלוֹהַ דָּלְפָה עֵינִי.
(כשחבריי לועגים לי, אני אל האל פונה)

(כא) וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם אֱלוֹהַּ וּבֶן אָדָם לְרֵעֵהוּ.
(הוא ישפוט ביני ובינו, כמו בן אדם לחברו)

(כב) כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ וְאֹרַח לֹא אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ.
(כי שנים ספורות באות לפניי, ודרך שלא אשוב ממנה לפניי. יאתיו – יבואו, גם כן בארמית. וראב"ד סבר כי כל ספר איוב תורגם מארמית)

*

הרחבה קטנה –

(יח) אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי.

ובסיפור קין הוא אומר –

וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קֹול דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.
בראשת ד, י.

כלומר, גם כאן מופיעים הדם והארץ. ולמעשה זה מוטיב חוזר בתנ"ך, וכן בחז"ל.

וכן היא מצוות כיסוי הדם של בעלי חיים ניצודים –

יג וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל – וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. יד כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר – דָּמוֹ הִוא, כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת.
ויקרא יז.

ועניין היות הדם הנפש הוא ידוע ומוכר.

ולכאן יש לשייך גם את חובת הקבורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s